החלטה בתיק ע"ע 36042-05-11

1.     לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד על על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב -יפו מיום 2.5.11, (השופט אילן איטח ונציגי הציבור מר עמירם מילר ומר מעוז הלוי; ע"ב 4250/06 וע"ב 9885/06).

רקע וטענות הצדדים

2.     המשיב, אשר הועסק כמנכ"ל המבקשת (להלן: "החברה"), הגיש, כנגד החברה ובעליה (להלן: "מר פוגל") תביעה לפדיון ימי חופשה, תשלום בונוס שלא שולם וכן להצהרה על זכאותו לבעלות בשעור ארבעה אחוזים ממניות החברה.

החברה הגישה תביעה שכנגד, להשבת סכומים ששולמו למשיב בגין 'דמי ניהול' והוצאות חודשיות וכן הגישה תביעה נוספת בה עתרה לחיוב המשיב בהשבת סכומי בונוס ששולמו לו ביתר.

בית הדין האזורי קיבל את התביעה לפדיון ימי החופשה והצהיר על זכאות המשיב לבעלות על חלק מהון המניות של החברה, דחה את שאר התביעה, לרבות התביעה האישית כנגד מר פוגל ודחה את  התביעה שכנגד והתביעה הנוספת.

3.     ביום 5.6.11, הגיש המשיב ערעור על דחיית התביעה כנגד מר פוגל. כן ערער המשיב על דחיית התביעה לבונוס בשיעור עשרה אחוז מרווחי המבקשת בשנת 2005.

4.     ביום 2.8.11, הגישה המבקשת הבקשה דנא להארכת המועד להגשת ערעור שכנגד; המבקשת טענה כי יש לאשר הגשת הערעור שכנגד מהטעם של "עניין תלוי ועומד" בפני בית דין זה וכן כי השיהוי בהגשתו נבע מניהול משא ומתן בין הצדדים שעשוי היה לייתרו.

המשיב טען בתגובתו כי לא נוהל משא ומתן בין הצדדים אלא התקיימה פגישה אחת, בחלוף המועד להגשת ערעור שכנגד, בה לא הגיעו הצדדים להבנות ולסיום המחלוקות ביניהם. עוד טען המשיב כי הערעור שכנגד עוסק בעניינים שונים מהערעור ולכן לא ניתן לקבוע כי המדובר ב"בעניין תלוי ועומד". בנוסף, טען המשיב כי טענה לקיום משא ומתן בין הצדדים - אינה "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת הערעור.

המבקשת טענה בתשובתה כי לא הגישה הערעור במועד על מנת שלא להלהיט האוירה במסגרת ניהול המשא ומתן בין הצדדים.

דיון והכרעה

5.     תקנה 99 ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת את האפשרות להגיש ערעור שכנגד והמועד לכך. זו לשונה:

"היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית הדין קמא טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית הדין שלערעור, בפירוט הנימוקים, תוך עשרה ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור כאמור בתקנה 98, אולם לא יאוחר מאשר חמישה עשר ימים לפני התחלה הדיון בערעור, והעתק ההודעה יומצא לכל אחד מהמשיבים".

תקנה זו, מקנה, הלכה למעשה, הארכת מועד למשיב להגשת ערעור על פסק הדין של בית הדין קמא, על אף שבחר בשלב ראשון שלא לעשות זאת, כיוון שאותו העניין ממילא מובא בפני ערכאת הערעור.

בענין שבפנינו, משהוגש הערעור ביום 19.5.12 - המועד האחרון להגשת הערעור שכנגד הינו ביום 29.5.12 והבקשה להארכת המועד להגשתו הוגשה באיחור ניכר- ב 2.8.11. אך בטרם נבוא לשאלה אם יש מקום להאריך מועד, נבחן האם מדובר בערעור שכנגד והאם הערעור שכנגד הינו באותו העניין.

6.     מהו, אם כן, "אותו עניין"?

בפסיקת בית דין זה נקבע, כי לא ניתן לתת לשאלה זו תשובות מלכתחילה, אלא יש לבצע בחינה פרטנית של כל מקרה ומקרה:

"שאלת התקיימותה של הזיקה המהותית בין הערעור שכנגד לבין העניין המועלה בערעור עשויה ללבוש צורות שונות, אשר לא ניתן לחזותן מראש ודומה, כי מוטב לא לתחום קווים נוקשים בנושא זה וכי ראוי לבחון כל מקרה לגופו" .

בבית המשפט העליון נקבעו אמות המידה בקשר לכך, כדלקמן:

"התיבה "אותו עניין" מתפרשת, לצורך זה, על דרך ההרחבה, ועל מנת לעמוד בדרישת המבחן המקופל בה, אין צורך שהערעור שכנגד יוגבל לנושאים המועלים בהודעת הערעור... הערעור שכנגד הוא מקבילו של הערעור שכבר הוגש, והוא יכול, על כן, להיות מופנה רק נגד העילות המונחות ביסודו של הדיון במסגרת הערעור הראשי. אין פירושו של דבר, שהודעת הערעור יכולה לתקוף רק את הנושאים שהועלו בערעור העיקרי, אלא יכול שהערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של הערעור ושזור וקשור באותו עניין. התוצאה היא שבחינת העניין נעשית על פי מידת הזיקה שבין הערעור לבין הערעור שכנגד.... שאלת הזיקה היא שאלת של דרגה, ואינה חייבת להתבטא בחפיפה מלאה של השאלות אליהן מופנים הערעורים" .